יום שישי, 19 בדצמבר 2014

בין חמישה כוכבים: Interstellar

ביקורת: Interstellar






"בין כוכבים", סרטו החדש של כריסטופר נולן, הוא סרט מעורר מחלוקת בקרב צופיו. עוד לא נתקלתי במישהו שלא התרשם מאוד מהפן הוויזואלי של הסרט - קשה להתווכח עם העובדה שמדובר באחד הסרטים היפים והמרשימים שנראו בקולנוע אי פעם. גם עוד לא נתקלתי באף אחד שלא התרשם מהשאפתנות של הסרט - מעטים ממספרי הסיפורים של הוליווד (בעיקר בתחום הבלוקבסטרים עתירי התקציב) היו מעזים להתנגח בקונצפטים כל כך גדולים ומורכבים כמו אלו שהסרט מעלה. אבל אנשים רבים טוענים שהסרט הוא, בשורה התחתונה, קצת טיפשי מכדי לעשות כבוד לנושאים שהוא מדבר עליו. חלק מהאנשים אומרים שהסרט נהיה לא הגיוני לקראת הסוף, שהוא מאבד את זה, שהוא ארוך מידי...

בהינתן חילוקי הדעות האלו אני מעוניין להביע את דעתי שלי על העניין, וזו לא דעה ששמעתי אף אחד אחר מעלה, ולכן אני חושב שחשוב וראוי שהיא תישמע.

"בין כוכבים" הוא הדבר הטוב ביותר שקרה בקולנוע אי פעם, מנקודת המבט של חובב מדע בדיוני.




 

אני לא רק חושב ש "בין כוכבים" עובד כסרט (ואני בהחלט חושב שהוא עובד), אני חושב שהוא עושה דבר חשוב שלא ראינו המון זמן - הוא מחזיר את ז'אנר ה "מדע בדיוני קשה" לקולנוע. ייתכן שפספסתי סרט או שניים, אבל למיטב ידיעתי לא היה לנו אחד כזה מאז "אודיסאה בחלל". מה זה מדע בדיוני קשה, ולמה אני חושב שהנוכחות הקולנועית שלו חשובה?



אז ראשית להגדרה. מדע בדיוני "קשה" הוא תת ז'אנר של מדע בדיוני, שבו יש דגש גדול במיוחד על דיוק מדעי ועל ספקולציה מבוססת היטב בנוגע להתפתחויות טכנולוגיות אפשריות בעתיד. אחת הדוגמאות המפורסמות ביותר בהיסטוריה למדע בדיוני קשה היא יצירותיו של ז'ול ורן, הידוע בכך שצירף מפרט טכני של צוללת לספרו "20 אלף מייל מתחת למים" בתקופה שבה צוללות אמיתיות היו מאוד פרמיטיביות. באופן זה, הצוללת של ז'ול ורן דומה לחללית של "בין כוכבים".




למדע בדיוני קשה יש שנה מרכיבים עיקריים שמאפיינים אותו. הראשון הוא דיוק - אם מתרחש משהו בסיפור שאמור לציית לחוקים מדעיים שמוכרים כיום, כדי לוודא שהוא אכן מציית להם. החלק השני, והחשוב באותה המידה, הוא ספקולציה - אחרי הכל מדובר במדע בדיוני, ולא סתם מדע, וחלק מהאחריות של הסיפור היא לבצע ניחוש מושכל ובעל אמינות סבירה בנוגע לדרך אפשרית שטכנולוגיה מסוימת תתפתח, או לגבי תגליות מדעיות אפשריות. 

נבחן את הגורמים האלו אחד אחד ב "בין כוכבים". המרכיב של דיוק בהחלט נוכח בסרט. למשל, מרכיב עלילתי מאוד חשוב הוא מתיחה של זמן עבור אובייקטים שזזים במהירות יחסותיות (אחוז משמעותי ממהירות האור) הוא נמצאים בשדות כוח משיכה חזקים מאוד. גם החללית שבה הדמויות חוקרות את החלל, שמסתובבת כדי לשמור כוח צנטרפוגלי (כוח מדומה שמאפשר תנאים הדומים לאלו של כוח משיכה) מבוצעת היטב.
הרבה מהתענוג שבמרכיבי הדיוק של הסרט הוא בפרטים הקטנים, אלו שלא זוכים להרבה זמן מסך אבל בהחלט נמצאים שם בשביל מי שמעוניין לשים לב. למשל, הרעיון של נשיאת מטען של זרע וביציות יחד עם מספר קטן מאוד של אנשים כדי ליישב פלנטה חדשה הוא "תכנית ב'" של נאס"א בסרט למקרה שלא תמצא דרך לחלץ מספרים משמעותיים של בני אדם מכדור הארץ. הסיבה לרעיון היא שהבעיה העיקרית במספר קטן של מתיישבים הוא הקושי ביצירת מגוון גנטי לאורך הדורות הראשונים של הקהילה, דבר שהשתלת מטען גנטי חיצוני יכול לפתור. לא קריטי להבין את הרעיון הזה בשביל להבין את הסרט, והוא מוזכר בקצרה, אבל זה ללא ספק פרט נחמד להוסיף.
וישנם פרטים נוספים - כשאסטרונאוט מסתכל החוצה מהחללית המסתובבת שלו אל כדור הארץ, הוא רואה את כדור הארץ מסתובב ומרגיש כאילו הוא עצמו נשאר במקום - כך זז באמת נראה, כפי שיכול להעיד כל אחד שהסתכל הצידה בזמן לולאה של רכבת הרים. או, אולי הכי מרשים, החור השחור עצמו - המראה שלו הוא תוצאה של סימולציה שערך אסטרופיזקאי עבור הסרט, ולמיטב ידיעת האנושות כך נראה חור שחור.


אז בפרמטר ה "דיוק" של המדע הבדיוני הקשה, הסרט מצטיין. ואני חושב שאני לא היחיד ששם לב - הרבה אנשים, גם אלו שהתחומים האלו פחות מסקרנים אותם בחיי היום יום, השתכנעו שהסרט מציג מדע מדויק והצליחו למצוא בזה עניין. נותר לנו לבחון איך הסרט מסתדר עם ספקולציה.

לדעתי, הסרט עובד נהדר עם ספקולציה. יתרה מכך, הוא בנוי בצורה מושלמת כדי לעשות זאת: הסרט מתחיל בכדור הארץ בתקופה שבה בפרוש יש פחות זמינות להיי-טק לאדם הטיפוסי. אנחנו רואים את הדמויות עובדות בחקלאות ומתרגשות ממזל"טים. אחר כך אנחנו רואים את נאס"א, ומגיעים לאלמנט הספקולטיבי הראשון שלנו - הרובוטים, בעלי הצורה המוזרה. אבל כשאנחנו רואים אותם לראשונה, הם נראים מגושמים וליצניים וקשה לקחת אותם ברצינות. במהרה אנחנו מוצאים את עצמינו עוזבים את כדור הארץ על חללית שהיא בפרוש משהו מתקדם יותר מחלליות שקיימות היום - אבל נראית כמו המשך טבעי לחלוטין שלהן. ככל שהסרט ממשיך מהנקודה הזו אנחנו נחשפים למינונים גבוהים יותר ויותר של ספקולציה: חור תועלת שהוא למעשה חור של ממש במרקם היקום (והוא חור תלת מימדי! כל כך מגניב!), פלנטות חיזריות (לא קיים ידע אמיתי בנוגע לאף פלנטה מחוץ למערכת השמש שלנו), הרובוטים שמסוגלים להרבה יותר ממה שחשבנו בהתחלה, וכו'. יחד עם המתח העלילתי הסרט מגביר בדיוק בקצב הנכון את האלמנטים היותר ספקולטיביים שלו, עד שבשיא ממש אנחנו מגיעים לחור השחור, אחת התעלומות הגדולות והמרתקות ביותר בפיזיקה המודרנית.

עכשיו כאן לדעתי רוב האנשים נתקלו במשהו שבילבל והרגיז אותם, כי הם לא ציפו לו. לפי תחילת הסרט הם חשבו שהטון הכללי הוא כזה של אמינות, שבו הכל עובד באופן "מציאותי". הם לא הבינו שמה שהם רואים הוא סיפור מדע בדיוני קשה, ושהספקולציה היא חלק טבעי ממנו. שבשלב מסוים, הסיפור חייב להתנתק מהדברים ה "בטוחים" כמו חלליות שמסתובבות בשביל ליצור כבידה בפנים, או מכשירי הקפאה לשינה לטווח ארוך - הסיפור חייב גם לעשות עוד צעד ולחדש. 

הרבה פעמים במדע בדיוני קשה, המוקד העיקרי של הסיפור הוא הרעיונות הגדולים והמפוצצים שהסיפור מציג. במקרה של "בין כוכבים", הרעיון הזה הוא הרעיון של שימוש במרחב שבלב חור שחור ליצירת מכשיר קשר שמאפשר תנועה דו כיוונית על ציר הזמן. רעיון מעולה. כצופה, אני כמובן לא באמת מאמין שחורים שחורים נבנו על ידי בני אדם בעתיד כדי להציל את עצמם מהעבר - הרעיון אבסורדי. אבל, אין דרך של ממש להפריך אותו, ובסרט הוא הוצג בצורה הנכונה - עם נימוקים שמדברים על האופן שבו גרביטציה יכולה לזוז לאורך ציר הזמן בשני הכיוונים, והרי איפה תמצאו יותר כוח כובד מאשר בלב חור שחור. בסרט דיברו על איך כדי לזוז בזמן צריך גישה למימדים גבוהים יותר - אם אתה יכול לזוז בחמישה מימדים, אז ארבעת המימדים ה "רגילים" פתוחים לפניך. יש לזכור שהמטרה של ספקולציה היא לא בהכרח להיות נכון (או אפילו סביר), אלא להשמע אמין. לגרום לקהל להגיד לעצמו שזה רעיון מעניין.


לדעתי הרבה מהביקורת כלפי הסרט נובעת מכך שאנשים לא רואים אותו בצורה הזו, ולא מבינים מה הוא מנסה לעשות, וזה פשוט מתוך חוסר היכרות עם ז'אנר, כיוון שהוא כמעט ולא קיים בקולנוע.


וזה מביא אותי לנושא שבאמת רציתי לדבר עליו - למה אני חושב ש "בין כוכבים" הוא סרט שהוא לא רק מעולה, עשוי היטב ומהנה לצפיה, אלא גם חשוב. לתפישת הקהל הרחב, מדע בדיוני הוא לא ז'אנר מכובד במיוחד. בעיקר בהקשר של סרטים, הנטייה היא לחשוב שמדובר בז'אנר שכולו חרבות אור, פיצוצים ואנשים בתחפושות מצחיקות שמדברים בקולות מצחיקים. במובן הזה, אני מקווה ש "בין כוכבים" יוכל לעשות מהפך דומה לזה ש "משחקי הכס" עשה לתפיסה של אנשים את ז'אנר הפנטזיה. הוא הראה שאפשר להשתמש בפנטזיה כדי לספר סיפור מעניין על דמויות אנושיות ואמינות. הוא הראה שמדובר בסוג לגיטימי של סיפור. 

אין לי כל התנגדות למדע בדיוני "רך", ולסרטי הרפתקאות קלילים בחלל. אבל, אני מרגיש שבעולם הקולנוע ספציפית כף המאזניים יצאה קצת יותר מידי מאיזון. יש לנו *רק* מד"ב מהסוג הטיפשי, שהמטרה שלו היא קצת לצחוק ולהעביר את הזמן. אבל לתחום יש עוד כל כך הרבה מה להציע, כל כך הרבה נישות וואריאציות ותת ז'אנרים, שחבל שכל מה שנראה בקולנוע זה וואריאנטים של "סטאר וורס". קחו כדוגמה חזקה את סרטי "סטאר טרק" החדשים - העולם שהיה ידוע בכך שעסק הרבה בסוגיות חברתיות, שהיה בעיקר על אחדות ועל בניית גשרים בין גזעים שונים, הפך לסדרה של סרטי אקשן דביליים לחלוטין, ורק בגלל שהיוצרים הניחו שזה סוג המד"ב היחיד שצופי קולנוע ישמחו לקבל. 



אולי "בין כוכבים" לא יעשה את זה, ואולי שוב יעברו עשרות שנים עד שנקבל עוד סרט מדע בדיוני קשה, אבל אחרי שגם אודיסאה בחלל וגם בין כוכבים היו כל כך טובים, אני מקווה שלא. "בין כוכבים" סלל את הדרך ליוצרים אחרים לנסות לתפוס על מסכי הקולנוע סוג אחר של מדע בדיוני, וכולי תקווה שיהיו כאלו שיקחו את ההזדמנות. המדע הבדיוני הקולנועי יכול להפוך למשהו עשיר יותר בזכות הסרט הזה.