"מלך האריות" הוא סרט הילדים הטוב ביותר שאי פעם נעשה. הוא צבעוני, חמוד, מבדר ללא הפסקה ומלווה בפסקול מאלף, אבל את כל אלו אפשר להגיד גם על תריסר סרטים אחרים מסוגו.
מה שמבדיל את הסרט הזה מבין מתחריו על התואר הוא הצעד הנועז שבבסיסו - מהותית, הסרט הוא עיבוד של מחזה שייקספירי. למי של למד חמש יחידות באנגלית יש סיכוי קלוש להכיר את הפרטים הספציפיים בעלילה של "המלט", אבל גם אין בכך צורך - הסיפור של "מלך האריות" הוא על בגידה וקנאה, נקמה ואלימות, אהבה וגאולה. הדוד התככני, רציחת המלך הטוב, הנסיך המגורש שחוזר לאחר שנים לתקן עוולות עבר, הסיפור הזה לא היה יכול להיות יותר שייקספירי.
כל אלו הופכים לנגישים לילדים בעזרת תיעול שלהם דרך סרט מצויר על חיות מזמרות, אבל הסיבה שהסרט הזה הוא כל כך אלמותי, שהוא משאיר רושם כל כך חזק בכל ילד שרואה אותו, שמבוגרים ישבו לראות אותו מרצונם החופשי - היא שהסיפור עצמו הוא אלמותי. שייקספיר עדיין נחשב היום לגדול המחזאים מסיבה מסוימת, והעלילה של "מלך האריות", עד כמה שהיא כללית ופשוטה, העלילה מצליחה להדהד בראש ובלב שלנו, ולהגיד משהו על טבע האדם על הדרך.
אבל אני לא כאן כדי לדבר על מלך האריות - אני כאן כדי לשכנע את הקוראים לצפות ב Gravity Falls, סדרת ילדים מצוירת המשודרת בערוץ של דיסני. אל חשש, תפקידה של פסקת הפתיחה יתברר מאוחר יותר.
חחח Gravity Falls היא סדרת מד"ב\פנטזיה\אימה. הסיפור חשוב להנאה מהסדרה ולכן לא אצלול לפרטים כאן, אבל בעיקרו הוא עוקב אחר דיפר ומייבל (Dipper and Mabel), אח ואחות תאומים, שנשלחו לבלות את הקיץ אצל הרב-דוד שלהם - כלומר האח של הסבא - בעירייה קטנה ונידחת בלב יער באורגון, ארה"ב. רגעים ספורים אחרי שהם מגיעים הם מתחילים לגלות שמשהו בהחלט אינו כשורה סביבם, ולאורך פרקי הסדרה הם מוצאים את עצמם שוב ושוב מתעמתים עם מפלצות, תופעות קסומות, טכנולוגיה בלתי אפשרית ושאר סוגי בלאגן.
ראוי להגיד זאת מיד - מדובר בתוכנית מטורללת לחלוטין. תחשבו מעין "אבודים" על סטרואידים. כל פרק, בנוסף לקידום העלילה המרכזית, מתרכז סביב תעלומה על טבעית חדשה. כמה מקבועי הז'אנר נותנים הופעה - כולל זומבים, רוחות רפאים, ומפלצת דמוית דינוזאור באגם, אבל המיתולוגיה ש Gravity Falls שואבת ממנה היא גם יותר עכשיות, ולעיתים מקורית לחלוטין. דמויות ממשחקי מחשב שפולשות אל המציאות, קונספרציות ממשלתיות ואפילו פרק מבדר על אנשים קטנים שחיים במיגרשי מיני גולף ומנהלים ביניהם מלחמת גוג ומגוג תוך כדי שהם עוזרים או מפריעים לשחקנים על פי תככים פוליטיים ביניהם.
אחת התכונות שהופכות את הסדרה לכל כך מהנה היא הדמויות. בתוכניות ילדים אנחנו רגילים לראות הרבה פעמים דינמיקות בין אח לאחות - רובם נעים בין יריבות קלה ב "ארתור" לשנאה הדדית תהומית ב "דקסטר". יש בזה הגיון מסוים, מאוד קל להגיד לילד שאתה מזדהה איתו ומבין למה הוא לא מסתדר עם האחים שלו - אבל התוצאה הרבה פעמים משעממת או לא נעימה במיוחד.
ב Gravity Falls אנחנו עדים למשהו אחר - התאומים דיפר ומייבל באמת אוהבים אחד את השנייה. הם בילו ביחד את כל החיים שלהם ויש ביניהם הבנה, אפילו שההבדלים ביניהם ענקיים. דיפר הוא ילד אינטילגנטי, סקרן וחרוץ, עם קצת בעיות של ביטחון עצמי - הוא קטן לגילו, בגיל שבו משהו כזה מאוד חשוב, הוא רזה וחלש. מייבל, לעומתו, היא פצצה של אנרגיות חיוביות, יצירתית וחמודה. אבל כאן האלגנטיות - דיפר חכם אבל לא גאון, מייבל פחות אבל בהחלט לא טיפשה. דיפר פחות מסתדר חברתית אבל הוא לא מנודה. שניהם משלימים זה את זו במקום להתנגש זה בזו. ולמרות שהחיבה ביניהם אמיתית וחזקה, זה לא אומר שהם לא רבים מדי פעם.
אליהם מצטרף אוסף מכובד של דמויות משניות מצוינות. רב-דוד סטן הוא נוכל זקן שמנהל מוזיאון תעלומות שמלא בשקרים ואחיזות עיניים זולות למרות כל התעלומות האמיתיות שסביבו, אבל יש בזקן הקשוח גם צד רך לילדים שהוא מטפל בהם. וונדי היא נערה שעובדת בקיץ אצל הרב דוד, שמנסה להיות מבוגרת צינית אבל עוד קצת צעירה מכדי שזה יעבוד כמו שצריך. סאוס הוא איש התחזוקה של מוזיאון התעלומות, שכנראה סובל מסוג כזה או אחר של נכות חברתית, אבל זה מאפשר לו להתחבר אל הילדים ואל כל מצעד הטירוף שחוגג סביב העיר. ביחד הדמויות האלו יוצרות משפחה נהדרת עם קשרים רגשיים חזקים שמוסיפים תענוג צרוף לצפייה בסדרה.
 |
| בילוי שגרתי של החבורה |
כראוי לסדרה שעוסקות בתעלומות ובסודות, Gravity Falls מלאה בפרטים קטנים שמתגמלים צופים ערניים. תמונה על קיר, כתבה בעיתון שאחת הדמויות מחזיקה או אפילו פריטי לבוש מסוימים של דמויות כולם רומזים לגבי פרקים עתידיים. יש כל כך הרבה רמיזות שקשה לדעת איזו מהן באמת תתממש בסופו של דבר, מה שיוצר קרקע פורייה לאינספור תאוריות קונספרציה. בסדרה נלקח צעד אחד קדימה מהבחינה הזו ובסוף כל פרק מופיע צופן - כתב חידה של ממש, שפיתרונו מתגמל את החוקרים החרוצים בנבואות מעורפלות כגון He is not what he seems. את המשמעות של חלקן כבר פיענחו הצופים של הסדרה, ושל חלקן לא.
אז לפני שנסיים, בואו נחזור רגע למלך האריות. טענתי לפני כמה פיסקאות שמלך האריות הוא סרט כל כך משובח מפני שהסיפור שלו מיתי, מפני שהוא לא חושש לקחת עלילה קודרת ומלאה בעימותים ולהפוך אותה לסרט שבאמת מדבר אל ילדים. כילד, אתה יכול לשים לב כשמשהו כזה קורה. המבוגר לא קורא לך "חמודי" ומלטף לך את הראש, הוא מתיישב, מסתכל לך בעיניים ומדבר אליך ברצינות. זה מרגיש אחרת, וזהו הסוד ההצלחה של מלך האריות.
Gravity Falls עוקבת אחר אותו עקרון. היא לוקחת את הקהל שלה ברצינות, ומספקת סיפור סיפור מספק, לעיתים קודר ולעיתים צבעוני ושמח, על דמויות שקל לאהוב אך שאינן מובנות מאליהן.
יש לסיפור אספקט מיתולוגי שכל אחד יכול להתחבר אליו. הסיפור הוא על *קיץ*. קיץ כשאתה ילד. חופש בלתי מוגבל, ימים אינסופיים של משחקים בחוץ והרפתקאות בלתי פוסקות. קיץ שבו אלו שהתחילו כילדים ייאלצו להתבגר, אבל לא בצורה כואבת או אכזרית אלא באופן טבעי, דרך חוויות משותפות שופעות דמיון. קיץ מהסוג הזה קרוב הרבה יותר לחוויה של ילד מודרני מאשר דודים זדוניים ומאבקי כוח על הכתר, ואי אפשר שלא להשבות בקסם של Gravity Falls.
ב 13 ביולי, פרק חדש של הסדרה יצא לאחר הפסקה של חודשים ארוכים. אני ועוד צופים רבים אחרים נותרנו במתח - כן, ממש מתח אמיתי - לאחר שיא מדהים של העלילה באמצע העונה השנייה. אין המון מה להשלים עד אז שכן הסדרה מורכבת מפרקים של 20 דקות, ויש רק עונה וחצי כרגע. עכשיו יהיה זמן מצוין להצטרף לקהל הצופים. כבר מאיפה שאנחנו עכשיו, בסך הכל באמצע הדרך מבין שלוש עונות שמתוכננות לסדרה, אני יכול להגיד בבטחון שמדובר בקלאסיקה. את מה ש Avatar: The Last Airbender עשה לפנטזיה אפית, Gravity Falls עושה כעת ל... ובכן, מאוד קשה להגיד בדיוק מה הז'אנר שלה. אבל בכל מקרה, היא תהיה צפיית חובה לדורות הצעירים של היום ושל השנים הבאות.
בתור אנקדוטה אחרונה, צרפתי כאן את קטע הפתיחה של הסדרה. מי יכול למצוא את ביגפוט?
.jpg)
